"זכור את יום השבת לקדשו"

הפוך לדף הבית

חיפוש מתכונים

	הצטרפות \| שכחת סיסמה?
התחבר:

דף הבית » אוכל » כשרות עדכונים מנהגים ועוד... » ``זכור את יום השבת לקדשו``

"זכור את יום השבת לקדשו"

20/01/2011

בשבת נקרא על ציווי השבת והשף קובי עם מתכון למאכל השבת האולטימטיבי - החמין

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:(ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:(יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (שמות פרק כ' פסוקים ח-י"א)

השבת היא אחת ממצוות עשרת הדברות, ולא בכדי. בנתינת השבת התקיים חידוש תפיסתי שאומר שיום אחד בשבוע האדם אינו צריך לעבוד. האדם, שעבד כל השבוע, צווה להפסיק את עבודתו כאילו היא הושלמה. האדם צווה לא רק להפסיק את עבודתו אלא גם לא לחשוב עליה. הרמב"ן כותב שמאחר ונכתב "זכור את יום השבת", היו ישראל מונים את הימים משבת לשבת וכתבו לדוגמא: "יום שלישי בשבת". ובכך מילאו את המצווה של זכור. מוסיף הרמב"ן כי שמאי היה מכוון בכל השבוע שמאכליו הם לכבוד שבת וכך אכל כל חייו לכבוד שבת. גם הלל קיבל כי יש לזכור את השבת במאכליו אך עשה זאת בצורה שונה, הלל היה מכוון את כל מעשיו לשם שמים ולכן היה בטוח כי הקב"ה יזמן לו לכבוד שבת מאכלים יפים מכל השבוע. רבי ישמעאל אמר: הקב"ה ברך את השבת במן וקידשו בברכה, ורבי עקיבא אמר ברכו במן וקידשו במאורות כלומר במאור פנים. למתן המן לעם ישראל הייתה חשיבות גדולה מעבר לנס שהתקיים בו. עד אז לא התקיימה ספירה של ימי השבוע ולא ידעו מתי לציין את השבת. כאשר הגיע יום השישי ובני ישראל ראו כי ניתנה להם כמות כפולה של מן, באו למשה בתמיהה על כך. אמר להם משה : "הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר, את אשר תאפו אפו ואת כל אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו למשמרת עד בוקר". כלומר: מחר היא השבת ומה שאתם רגילים לבשל יש לבשל כפול ביום השישי, ומה שהייתם רגילים לאפות, כלומר הלחם, יש לאפות היום כפול שנכתב פעמיים 'אפו' ופעמיים לשון 'בשל'. על ידי המן הקב"ה הבהיר לעם ישראל מהי משמעותה של השבת ואיך עליהם לנהוג בה ולפני שהיא נכנסת. ומאז החלה הספירה של ימי השבוע שידעו שלמחרת השבת הוא יום ראשון.

הכנת מאכלים לפני כניסת השבת הייתה נהוגה בעם ישראל כבר בתקופות קדומות והכנתם נחשבה כחלק מעונג שבת בו הצטוו ישראל. במסכת שבת קי"ח נכתב שעונג שבת היה תבשיל של תרדין דגים גדולים וראשי שומים. אצל הרמב"ם נכתב כי חכמים אמרו שצריך לתקן לשבת תבשיל שמן ומשקה מבושם והכל לפי יכולתו הכלכלית של האדם . כמו כן כתב הרמב"ם, שחייב אדם לאכול שלוש סעודות ובכל סעודה צריך להיות יין ושתי ככרות ושאכילת בשר ושתיית יין הם עונג שבת. אדם, אפילו הנכבד ביותר, צריך לעסוק בצרכי השבת. יש שהיו חוטבים עצים לגזרים בכדי לחמם את התנור לבישולי השבת. יש שהיו מבשלים ויש שהיו מולחים את הבשר. בנות ישראל היו קמות מוקדם ביום השישי בכדי להספיק לאפות את חלות השבת ויש שהיו מכינות את הלחם בכמות שתספיק לכל השבוע.

אחת הסיבות שניתן דגש בהלכה היהודית לאכילת בשר ודגים בשבת והכנת תבשילים שהניחו אותם מערב שבת על האש אף אם לא היו מוכנים דיי צורכם ורק בשבת הושלם בישולם. נבע בשל המאבק שהיה להלכה היהודית עם הקראים. הקראים המאמינים בתורה שבכתב בלבד פרשו את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם". שאין להשאיר אור או אש דולקים בשבת ובשל כך הם יושבים בחושך ואוכלים מאכלים קרים בשבת. וכנגד זה יצאו חכמי ישראל ותיקנו שני דברים: האחד הדלקת נרות שבת ואפילו תיקנו להם ברכה. הדבר השני היה להכין אוכל מערב שבת ולהשאירו על אש ולאכלו חם בשבת. אמרו חכמים מי שאינו מכין חמין בערב שבת יש לבדוק אם אינו כותי. נאמר גם כי יהודי ללא חמין כמלך ללא מדינה. עשיית מאכלים כמו החמין היוותה צורת בישול ייחודית שהתפתחה והשתכללה אצל היהודים והבדילה אותם בגלות משכניהם. בימי האינקוויזיציה בספרד מי שהייתה מבשלת חמין נחשדה כיהודיה.

בכל גלויות ישראל נוצרה מסורת של בישול תבשיל (חמין) שאותו מכינים בערב שבת ואכלו אותו חם בשבת. בכל גלות השתמשו לתבשיל זה באותם מזונות ורכיבים שהיו קיימים במקום. בעירק קראו למאכל 'טבית' או 'תנורי' והוא עשוי מאורז ועוף שמעל שמו ביצים. באשכנז ובמזרח אירופה היה הטשולנט שהכיל תפו"א קטניות ותפלי עוף ושמו בו את הקישקע שהוא מעיים ממולאים בקמח ושומן. שמו נבע מהמילים טשו - לנט שבצרפתית עתיקה פירושה מתחמם לאט, משם עבר השם התגלגל לארצות מזרח אירופה. במרוקו החמין נקרא 'סכינה' או 'דפינא', בכורדיסטאן מכונה 'מוביתא'. יש המוסיפים לחמין גריסים, חיטה או אורז. בתימן המאכלים שהוטמנו בתנור הטאבון בערב שבת היו הכובנה, הג'חנון וההריש שהוא תבשיל גריסי חיטה עם בשר. ועליו נכתב "שבת ללא הריש הרי היא כמלח ללא סיר".

חמין - כמות ל- 10 אנשים

חומרים:

1.5 ק"ג תפו"א אדמה חתוכים לקוביות גדולות

חצי ק"ג שעועית יבשה לאחר השריה וברירה

חצי ק"ג חומוס יבש לאחר השריה וברירה

800 גרם בשר לחמין – מספר 8

רבע כוס שמן

2 כפות פפריקה מתוקה

4 כפיות אבקת מרק בצל

3.5 כפות אבקת מרק עוף

רבע כפית מלח

חצי כפית פלפל שחור טחון

2 כפות סוכר - לקרמל

1 ליטר מים

אופן הכנה:

שמים בסיר גדול, שמן וסוכר מערבבים ויוצרים קרמל. כאשר מתחילות להופיע מעין בועיות צהבהבות בקרמל מוסיפים את המים. מרחיקים את הפנים ונזהרים לא לקבל כוויה-הסוכר ימס במים. בקערה נפרדת שמים 2 כפות שמן ומערבבים בה את הפפריקה מרק הבצל מרק העוף הפלפל והמלח ומוסיפים את התבלינים למי הקרמל. שמים בסיר את השעועית החומוס תפו"א והבשר. אם צריך מוסיפים מים עד מעל לחומרים ומביאים לרתיחה. לאחר שרתח אם צריך מוסיפים עוד מים רותחים שהמים יגיעו כ 2 סנטימטר מעל החומרים ומעבירים לפלטת שבת שכבר חיממנו אותה מראש.